הוא היהודי שהגיע לתפקיד הכי בכיר בפוליטיקה האמריקאית, ועכשיו הוא כתב ספר אהבה לשבת, ושמו "זמן שבת". ג'ו ליברמן היה מועמד לתפקיד סגן נשיא מטעם הדמוקרטים. ההחלטה שלו להקדיש כעת את זמנו לנושא השבת חשובה מכמה סיבות:
קודם כל, הוא מזכיר לצעירים יהודים אמריקאים שהם לא צריכים לוותר על מורשתם כדי להגיע הכי רחוק שאפשר. להיפך. לדבריו, שמירת השבת שלו, אפילו באמצע קמפיין לנשיאות, רק הגבירה את ההערכה כלפיו כאדם בעל עקרונות.
שנית, הוא מזכיר לנו הישראלים מהי השבת, איזו מתנה עצומה קיבלנו, ואיך השבת יכולה להיות האור של המדינה היהודית לעולם.
שלישית, הוא מכניס אותנו לתוך החוויה עצמה: הוא מספר איך בשבת הוא לא "כבוד הסנטור", ואפילו לא ג'ו, אלא יוסף ישראל בן חנן, השם שבו הוא עולה לתורה. הוא מתאר איך בקריאת התורה בשבת הוא חש שסוף סוף הוא לא מקשיב לפוליטיקאים שנואמים, אלא לדברו של אלוקים. הוא מזכיר כיצד בשלושת הרגלים (סוכות, פסח ושבועות) עם ישראל נהג לעלות לרגל לירושלים למקדש, אבל בשבת – הקדושה מגיעה ישירות אלינו, למטבח ולסלון. הוא מסביר שלא פחות מהקידוש בליל שבת, גם טקס ההבדלה במוצאי שבת חשוב מאוד, כי אנחנו זקוקים בחיינו להבדלה, לגבולות, לאבחנה בין זמנים ומצבים.
וזה אולי משפט המפתח בספר של ליברמן: "כששואלים אותי: איך אתה יכול להפסיק את כל עבודתך כסנטור כדי לשמור שבת מדי שבוע? אני עונה: איך הייתי יכול לעשות את כל עבודתי כסנטור אלמלא הייתי מפסיק כדי לשמור שבת מדי שבוע?".
שבת שלום.
