כל החגים לאורך מעגל השנה היהודי הם שמחים. חנוכה, פסח, סוכות, שבועות, פורים. אפילו יום כיפור, יום של טהרה ומחילה. אבל יש מועד אחד שאינו שמח – תשעה באב. צמים, קוראים את מגילת איכה, יושבים על הרצפה, אומרים קינות. היום הזה, יום חורבן בית המקדש, הוא השיא של תקופת אבל ששמה "בין המיצרים", שלושה שבועות של מנהגי אבלות רבים נוספים.
אבל השנה, כולם אוכלים ושותים ושמחים בתשעה באב. היום התשיעי של חודש אב הוא בשבת, והשבת דוחה את הצום לעשרה באב, כך שהוא יחל במוצאי שבת ויימשך עד יום ראשון בלילה.
זה לא פרט טכני. ההלכה הזו חושפת כאן אמת עמוקה: קדושת השבת דוחה את הצער על החורבן. אנחנו נעדיף לדחות את האבלות, ולתת קדימות לשמחה. הטוב גובר על הרע, הקדושה מנצחת את העצב.
שבת שלום.
