שמענו את השורש ב.ח.ר אינסוף פעמים בחודשים האחרונים, סביב פעולה אחת – בחירה בין הילארי לטראמפ.
ראינו שוב ושוב תורים ארוכים של אמריקאים שממתינים - כדי לבחור. אבל בחירות הן המאפיין המרכזי התמידי של האדם, מה שמבדיל אותו מהבהמה. פרשת השבוע, "לך לך", מציגה לנו את אברהם אבינו, אבי האומה, הראשון שבחר בטוב, בצדק וביושר. ממנו הכול מתחיל. לאורך כל השבוע אנחנו קוראים על בחירותיו הטובות – כלפי אשתו, משפחתו, שכניו ואפילו אויביו. כך שהבחירות לא מסתיימות בפתק. הן נמשכות בכל רגע ורגע. בבוקר שבו כל כך הרבה מילים ופרשנויות מאבדות ממשמעותן, הנה קטע עתיק, נפלא ואקטואלי מתמיד. כתב אותו הרמב"ם. הוא קובע בטקסט נוקב שהאנושות כולה בוחרת, כל הזמן, לטוב ולרע. זו זכות אבל גם חובה, ובעיקר – זה מטיל עלינו המון אחריות:
"רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה. ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה. אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקדוש ברוך הוא מושכו, ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך". בחירות טובות.
