כשהייתי במסע הרצאות בממפיס, ביקשתי לפגוש אותו. אמרו לי שבעיר מתגורר אחד האנשים האחרונים שפגשו את הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ועדיין יכולים לספר על כך. וכך זכיתי לשבת מול הרב נטע גרינבלט בן ה-96, תלמיד חכם אמריקאי, ולשמוע בגוף ראשון את כל החוויות על המפגש עם המנהיג הרוחני הדגול: כילד קטן הוא היה חולני, ואבא שלו לקח אותו לרב קוק, לקבל ברכה. הוא זוכר שהרב עמד בטלית ותפילין, הסתכל לו בעיניים ובירך אותו שיהיה תלמיד חכם, ויזכה לאריכות ימים. "הברכה השנייה התקיימה", הוא חייך, "אני מקווה שגם הראשונה"...
הפנים שלו הוארו באור מיוחד כשהתרפק על שיעורי התורה של הרב קוק, על חג השבועות שבו הרב לימד תורה ברציפות מאחת עשרה בלילה ועד ארבע לפנות בוקר, על ההליכה איתו לכותל ברגל ביחד עם מאות אנשים, על העברית המיוחדת שהרב קוק דיבר ועל הפעילות הציבורית שלו למען עם ישראל.
הוא אפילו זכר את אבא של הרב קוק, וגם את ההלוויה של הרב. ההלוויה יצאה בג' באלול מבית הרב אל הר הזיתים, שם הוא קבור, והרב גרינבלט בן ה-10 חווה וזכר הכול.
בשבוע שעבר הוא נפטר, אחרי כמעט מאה שנים שבהן זכה ללמוד, ללמד ולספר. בסוף המפגש בינינו שאלתי אותו שאלה אחרונה: מה יהודים בימינו, אנשים שהם לא הרב קוק וגם לא פגשו אותו מעולם, יכולים ללמוד מכל הסיפורים האלה?
"מה המסר?", שאל הרב גרינבלט, ומייד ענה: "המסר הוא שצריך להיות אדם גדול, נכבד, עם מידות ראויות לבן אדם. זה אפשרי. אנחנו לא הרב קוק, אבל בטח, כן, בטח שאפשר להיות אדם גדול. לא רק שאפשר – חייבים! אין ספק בדבר".
