השתתפתי הלילה בדובאי באירוע דיפלומטי נשי מיוחד עם הקונסולית הכללית של ארצות הברית בדובאי, עם עמיתותיה מגרמניה, רומניה, ועוד עיתונאיות ונשים משפיעות בחברה המקומית.
בסוף הערב נשארתי בסלון של המארחת, הקונסולית הכללית שלנו כאן, לירון זסלנסקי. ואז בעלה אוהד חורסנדי, סגן השגריר באבו דאבי, הצביע על יצירה של צב מנייר ושאל אותי: "רואה את הצב הזה?".
הסתכלתי על הצב, ואוהד הסביר: "שנינו היינו כאן לפני יותר מעשור, בתפקידים שהיו חשאיים. אסור היה לנו לדבר על כך שיש נציגות ישראלית סודית באזור, שנרקמים פה מתחת לרדאר יחסים דיפלומטיים חמים. נעלמנו לחברים שלנו, אפילו המשפחות לא ידעו מה בדיוק קורה פה.
עד לפני שלוש שנים אסור היה לנו להחזיק בבית סממנים ישראליים, וכמובן שגם מזוזה אסור היה לנו לשים בדלת. לך תדע איזה עובד ניקיון זר ייכנס לבית ויראה פתאום מזוזה...
חברה טובה שלנו עושה יצירות נייר. אז היא הכינה לנו במתנה צב ובתוכו היא הסתירה קלף של מזוזה. זו הייתה המזוזה הסודית שלנו".
ביקשתי לצלם אותם עם הצב. המזוזה עדיין בתוכו, הם סיפרו לי, מזכרת מיוחדת מהימים שלפני הסכמי השלום. אבל כשיצאתי, הסתכלתי על דלת הבית שלהם. על דלת המעון הרשמי של קונסולית משרד החוץ הישראלי בדובאי יש כיום מזוזה יפה וגלויה, מכסף.
"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", "מה טובו אוהליך יעקב". כל הברכות היפות מפרשת השבוע, פרשת בלק, הולכות ומתקיימות.
בוקר טוב מדובאי.
