שתי מחשבות על מה שאפשר ללמוד מאירועי האתמול – על צניעות ועל ביטחון עצמי.
אין פרשן, ובעצם אין אדם שפוי, שהעריך לפני כשנתיים שכוכב הריאליטי הצבעוני דונלד טראמפ יהפוך לנשיא ארצות הברית, ובתוך זמן קצר יעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, יפציץ בסוריה, יביא לפיוס היסטורי בין צפון קוריאה לדרום קוריאה, ואז יפרוש לחלוטין מהסכם הגרעין המסוכן עם איראן. כך שגם כשאנחנו מנסים לפרשן עכשיו את הדרמה, כדאי להיות קצת פחות בטוחים בעצמנו, ולהתבונן בעולם עם קצת יותר צניעות וענווה. נסתרות דרכי האל. אנחנו לא מבינים את הדרכים הפתלתלות והמפתיעות שבהן ההיסטוריה מתקדמת.
אבל לצד הענווה, פרשת השבוע ("בחוקותיי") קוראת לנו גם לגאווה, לביטחון עצמי, להבנה שכל מעשה קטן שלנו חשוב ויקר. לא רק המעצמות מנהלות את העולם, גם ההתנהלות היומיומיות של כל פרט ופרט – משפיעה רבות. ההתנהגות שלנו עם שובנו לארץ ישראל, כך מסבירים פרשנינו, היחס שלנו לזולת, למורשת, לילדים, לזקנים, כל אלה קשורים באופן הדוק לקיום ההבטחה שמופיעה בפרשה, מילים שכולנו מקווים להן הבוקר:
"וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם".
אמן.
