מה זאת אהבה? בפרשת השבוע היא מתוארת מכמה זוויות. נתחיל ברבקה, שאומרת מילה אחת משמעותית: "אלך!". אני הולכת על זה. אני מצטרפת לאליעזר אל עבר החתן יצחק, אל משפחת אברהם.
יש אומרים שזו המילה הכי חשובה בפרשה, ובכל שידוך: כן, אלך, למרות כל הספקות ולמרות הקושי להחליט ולמרות העובדה שלהתחתן זו לא החלטה רציונלית וצריך קצת "לזרוק" את השכל בדרך. אלך.
וכשרבקה רואה את יצחק לראשונה – היא נופלת מתדהמה. יצחק מתפלל. רבקה מעולם לא ראתה אישיות כזאת, ותפילה כזאת.
ההתפעלות הראשונית הזאת היא המפתח לכול. צריך לשמור אותה. להתרגש תמיד, להתפעל תמיד, לא רק במפגש הראשון.
אחר כך מופיע אחד הפסוקים היפים בתורה: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ, וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ". בכל זוגיות יש גם המשכיות. אתה לא לבד, אתה חלק מפאזל שלם, עם עבר ועתיד. רבקה מחזירה את השכינה לביתם של אברהם ויצחק, שמצאו עצמם בודדים אחרי פטירת שרה. חלק מהברכה והאור של שרה חוזרים יחד אתה לאוהל.
בניגוד לתפיסה שבניית הקשר מתבצעת בעיקר לפני החתונה, הפסוק מציג סדר אחר לדברים. הזוגיות מתפתחת ונבנית בעיקר אחרי הקמת הבית המשותף, לאורך השנים. קודם כל רבקה מגיעה אל תוך האוהל של יצחק, ורק אחר כך נכתב – וַיֶּאֱהָבֶהָ.
(בתמונה: אורי זוהר, מתוך כתבה ששידרתי אתמול, בעוד תובנה בנושא: אהבה היא לא רק קופידון שיורה פתאום חץ, אלא משהו שנבנה)
