זו הפעם הראשונה שאני רואה עלייה לארץ מהצד השני. לא את הנחיתה הנרגשת בנתב"ג, אלא את האריזה הנרגשת בארצות הברית. השכנה שלנו, רחל קסטנר, בדרך לישראל. אחרי תיכון במנהטן, אחרי אוניברסיטת קולומביה, אחרי שכבר החלה לעבוד בתעשיית הקולנוע בארצות הברית – היא מקשיבה לציווי העתיק "לך לך".
במסיבת הפרידה הלילה כולם היו צריכים ללבוש כחול-לבן, וככה הסבירה רחלי:
"בסוף, בשבועות האחרונים לא עסקתי באידיאלים הגדולים אלא בפרטים הקטנים. אני לא מתעסקת עכשיו בציונות, ביהדות ובאברהם אבינו, אלא בכמה שוקלת המזוודה ואיך לקנות בישראל מכונת כביסה ואיך אמצא שם עבודה. חשבתי על כך שגם אברהם אבינו שמע ציווי אלוקי, אבל בסוף היה צריך לארוז את האוהל ולנדוד ולחפש אוכל ושתייה. התורה גם מספרת לנו על פרטי הפרטים האלה, על הרעב והצמא וכל הקשיים שבדרך. כי כל דבר גדול וחשוב שאנחנו עושים בחיים – מורכב בסוף גם מטפסים שצריך למלא ומתור שצריך לעמוד בו. הלוואי שנרגיש משמעות גם בפרטים הקטנים. לך לך, למרות הבירוקרטיה".
בהצלחה רחל.
