רק פעם אחת ויחידה מופיעה המילה "תרבות" בכל התורה כולה. זה קורה בפרשת השבוע, פרשת "מטות", וההקשר הוא לא חיובי בכלל. משה רבנו מזהיר ערב הכניסה לארץ מפני "תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים". יש מורה מהדרום, שככל הנראה חצתה גבולות אסורים מאוד עם תלמיד צעיר שלה. היא גם נמצאת בסיפור גירושין מכוער שבו, כרגיל, מטיחים הצדדים האשמות אישיות קשות לכל עבר. ויש גם כמובן עורכי דין שמעורבים, והם שמחים להתראיין ולהרחיב ולפרט. זה סיפור עצוב, וזה סיפור מקומי. זו לא "תופעה חדשה ומסוכנת". זה לא ראוי לסיקור כנושא על סקר יומנו, בין הבחירות בארה"ב לבין בדיקת הזיהום בקורנפלקס. אז למה בעצם עוסקים בכך בכזו עוצמה? למה צריך לפרסם את המכתבים הנרגשים, לשמוע את העדויות, לשחזר, לנמק, להתערב? למה מדינה שלמה, כולל ילדים בחופשת יולי-אוגוסט, אמורים לקבל את כל זה כחלק מפס הקול שלהם? מה פתאום צלמים עומדים עכשיו בשמש מחוץ לבתיהם, או מחוץ לבית הספר המדובר? איך כישלון עגום וקטן כזה מתנפח ככה לכדי "סערה" או "פרשה"? והאם יש פרט אחד, קטן, קטנטן, שאולי כן צריך לחסוך מאיתנו? האם יש שעות שידור, אחר הצהריים נגיד, שבהן לא צריך לצלול לתוך פרטי הפרשה? ומי בכלל קבע שזו הכותרת הראשית עכשיו, ולא אינספור אירועים חיוביים ומשמעותיים יותר שמתרחשים במקביל ולא זוכים לתשומת לב? יש לי חברה, תחקירנית ברדיו. היא אמרה לי אתמול:
"באסה, השקעתי יום שלם כדי להביא לראיון את הבעל. או את התלמיד. או את הסבתא שלו. בדיוק הבטחתי לאחת מקרובות המשפחה שהיא יכולה לעלות לשידור גם עם קול מעוות, שלא יזהו אותה. וכל הזמן שאלתי את עצמי: למה, בעצם? למה זה חשוב?".
היא ממש לא היחידה שעוסקת בנושא - ומרגישה כך. שתי הערות לסיום: לא, אני לא חושבת שצריך לצנזר את המציאות. ממש לא. אם קצין בכיר או רב בכיר או שר בכיר חטא – יש לכך משמעות. צריך כמובן לחקור ולטפל, וגם לדווח על כך (בצורה עניינית, לא צהובה!). אבל אם כבר זכינו ביום ללא פרשה כזו, לא צריך לחפש סתם גועל נפש מתחת לאדמה ולהעצים אותו. שנית, הכוח בידינו. לא לראות, לא לצפות, לא להקליק, לא לקרוא, לא לקנות. וכמובן, במקביל, כן לבחור בדברים אחרים. התקשורת היום, יותר מתמיד, היא דו-צדדית. הכול נמדד. הציבור כבר לא פאסיבי. הוא יכול לחנך בחזרה את מי שמנסה לחנך אותו. אתם מרגישים שמעליבים את האינטליגנציה שלכם ולא מכבדים אתכם ואת ילדיכם כבני אדם? שפונים למקומות הכי נמוכים ורדודים שבתוכנו? קחו אחריות ואל תשתפו פעולה. זכותנו לדרוש תרבות אחרת, ולא תרבות אנשים חטאים.
