מתי מפסיקים לעבוד? נתקלתי לאחרונה בדיון מרתק על יציאה לפנסיה אצל הלווים בבית המקדש. לפי חלק מהפרשנים לא הגיל המבוגר השפיע על הפסקת עבודתם, אלא הקול שלהם. הם המשיכו לשיר במקדש בכל גיל, כל עוד הקול היה תקין. אבל גם כשהקול כבר לא איפשר להם לשיר באופן מושלם, העם המשיך ליהנות מניסיונם והם עברו לעבוד בבית המקדש בעבודות אחרות (בנגינה, אחריות על שערי המקדש, או חונכות לדור הצעיר).
ומהקודש אל החול: פרשנינו למדו מכך על עוד תחומים ועוד עבודות – בכל גיל ובכל מצב יש לנצל את הכישרונות שיש בנו.
משה נוסבאום בן ה-68, כתב המשטרה הוותיק, מדבר לאחרונה לאט יותר ויותר. השבוע שיתף את הציבור שמדובר בשלבים ראשונים של מחלת ניוון שרירים, ALS, ושהוא ימשיך לעבוד ולשדר, אבל בהילוך נמוך יותר.
מכל אלפי הדיווחים שלו, זה היה אולי הסקופ הכי מהדהד, הדיווח הכי משמעותי של נוסי (כן, ככה מכנים אותו בחברת החדשות): הוא לימד שגם בעידן הרייטינג אפשר לסגל קצת סבלנות ולשמוע דיבור איטי יותר, ולתת מקום על המסך למי שמתמודד, בגבורה. העולם לא שייך רק לצעירים, אלא גם למנוסים.
והתשובה לשאלה ששואלים אותי שוב ושוב היא: שרה. זה השם של אמו. השם לתפילות הוא משה בן שרה.
