נדמה לי שבתוך כל האירועים המדהימים, הסיפור הבלתי נתפס של ספיר כהן שחזרה מהשבי - עוד לא סופר:
איך הקפידה על ראש מורם וחיוך, דווקא כשצילמו אותה בעזה ביום החטיפה?
מה המשפט המצמרר שאמר לה המחבל בשבי?
ולמה אמרה כל הזמן את מזמור התהילים שנהוג לומר בדיוק בתקופה הזו של השנה, בלי בכלל לדעת מראש?
קטע מתוך הרצאה שלמה של ספיר. בתפילה לחזרת כל החטופים, ובתוכם סשה בן ילנה טרופנוב.
