הסיפור שבכותרת

לפעמים מילה אחת מספרת סיפור שלם. במפגש הראשון של אלוקים עם משה, כשהוא מבקש ממנו להפוך למנהיג תנועת השחרור והגאולה, משה אומר: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי". השנים חולפות, משה מנהיג את העם 40 שנה במדבר, וכעת הגיעה עת פרידה. ואיך קוראים לספר שהתחלנו לקרוא בימים אלה, שחותם את התורה? ספר דברים. ספר שרובו נאום ארוך ומרתק וסוחף של משה רבנו. ואיך נפתח הספר הזה? במילים הבאות: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל". לא יאומן. איזה הבדל אדיר בין "לא איש דברים אנוכי" לבין "אלה הדברים אשר דיבר משה". הרב ברל וויין מסביר שהמסר כאן הוא פשוט: אם יש מטרה ויש יעד ויש חזון - אפשר להתגבר על קשיים רבים, אפשר להשתנות, אפשר להתקדם. חוץ מכל המסרים של ספר דברים, גם השם שלו עצמו הוא מסר לא קטן. אפשר להפוך מ"לא איש דברים אנוכי", לאיש שיעסקו בדברים הנפלאים שלו גם אלפי שנים אחר כך.