הסיפור העתיק והחדשני שלנו
צילום: פלאש90

עוד ועוד הודעות לעיתונות הגיעו השבוע לתיבת המייל שלי. הכותרת הראשונה הייתה: כמה כסף מקבלים העובדים במשק כשי לחג הפסח? הטקסט הפרסומי סיפר לציבור שהמתנה הממוצעת במשק היא 262 ש"ח. רוב העובדים, מתברר, מעדיפים מתנה מוחשית ולא תלושים שבסופו של דבר נבלעים בהוצאות השוטפות שלהם. בסוף ההודעה הוצע כמובן לראיין מומחה לקראת החג.

אחר כך הגיעה פנייה מדוברת האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית. "הניתוחים הפלסטיים צוברים תאוצה לקראת פסח!", בישרה הכותרת ובהמשך נכתב: "הנוהג של צעירים להעלות צילומי סלפי לאינסטגרם, לפייסבוק ולסנאפצ'ט מגבירים את חשיבות המראה החיצוני ופסח הוא ההזדמנות לניתוח פלסטי. בקרב בני נוער הניתוח המוביל בחופשת הפסח השנה הוא ניתוח אף ואוזניים. האם תרצו לראיין את יו"ר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית בנושא לקראת החג?".

זה עוד לא הסוף. "הפתרון לקראת פסח – חדר זעם!", הודיע המייל השלישי. "פסח בפתח ועלינו לפרוק את המתחים שמצטברים. בימים אלה, אחרי טרנד 'חדרי הבריחה' שהגיע לישראל, מגיע אלינו גם 'חדר זעם' ראשון. המשתמש מקבל כפפות, אפוד וקסדת מגן שמגנים עליו בזמן שהוא שובר חפצים, ובסיום הוא מקבל תיעוד בווידאו של התקף הזעם שלו".

כל הנושאים האלה יעלו מן הסתם בדיווחי החג בימים הקרובים. כמה כסף קיבלנו, איזה אף חדש בחרנו וכמה זעם פרקנו. בהמשך בטח נשמע כמה קלוריות נאכל בליל הסדר, ונתעדכן שהשעבוד במצרים הוא כלום לעומת הפקקים הצפויים לחג.

זהו? ומה עוד? איפה פסח עצמו? אם חייזר היה נוחת פה הוא לא היה לומד מפס הקול הזה שום דבר על מהותו של פסח, על מה שבאמת קורה כאן עכשיו. על עבדות וחירות, שעבוד וגאולה, חינוך הילדים, הגדה של פסח, הולדתו של עם ישראל.

זה הסיפור הכי עתיק והכי חדשני, על עם צעיר ויצירתי שמשתחרר משליטה של אימפריה זרה ומושחתת ויוצא לארץ חדשה עם תורה חדשה. הסיפור הזה החזיק אותנו אלפי שנים בגלות, שם סיימנו כל שנה את ליל הסדר ב"לשנה הבאה בירושלים". למה כשהגענו אליה, הוא הפך לזמן שבו בעיקר משווים מחירים של חופשות בחו"ל או סלי מזון לחג, ולמועד שבו יועצי תקשורת מתחרים בגימיקים שהם מנסים למכור? האם השתחררנו ממצרים רק עבור אירוע גסטרונומי ובדיחות על החמות? למה להוציא לפסח את הנשמה? פסח אינו חריג. זו תופעה שיטתית שבה כל החגים הופכים לאירוע קולינרי, כלכלי או בלייני, תוך התעלמות מהמימד האמיתי שלהם. האם היהדות, התכנים והמורשת הם רק נחלת בית הכנסת ושולחן החג הביתי, שם הם מככבים אצל רוב הישראלים, אבל התקשורת חייבת להיות קפיטליסטית, מסחרית וליברלית ומנותקת לגמרי מהדופק הזה?

אולי אם רבים ישאלו את הקושיות האלה המצב ישתנה, ונצא עוד קצת מעבדות לחירות. בינתיים הגיע עוד מייל: הצעה לראיין עורך דין על מכת הגירושים אחרי החג.

(מתוך הטור השבועי)

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.