איזה טקסט מרענן. בתוך הדיון המייאש על ה"הדתה", נפרד השבוע עמיחי שיקלי מהבוגרים שלו במכינה הקדם-צבאית "תבור". זו לא מכינה דתית. שיקלי, שהיה מ"פ באגוז, אינו חובש כיפה. אבל שימו לב ל"אני מאמין" שלו, שנאמר לבוגרים ולהורים שלהם, רגע לפני הגיוס:
"מה יש לומר לחבורה שמסיימת עשרה חודשים כאלה?
אולי זו הזדמנות טובה לחזור על הסיבה שלשמה נתכנסנו. וזו בתמצית הסיבה: יש לנו את הזכות להיות חלק מסדרת הדרמה הטובה ביותר בהיסטוריה האנושית, הסדרה על העם היהודי. העם שהביא לעולם את השבת, את עשרת הדברות, את לא תרצח ולא תנאף, את המרד הראשון בעבדות, את החוקים הסוציאליים הראשונים, את ספר הספרים (רב המכר הגדול בהיסטוריה שאפילו הארי פוטר לא הצליח לעקוף) שהיה למקור השראה לתרבות המערב כולה. זו זכות גדולה להיות חלק מהסיפור הזה, אבל זו גם חובה. שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. כך נכתב בפרק א' של ספר משלי שכתב החכם באדם, המלך שלמה. העם היהודי הגיע לאן שהגיע בזכות יכולתו המופלאה להעביר את המסר מדור לדור. כל דור בתורו שם את הדברים על לבבו, והעביר אותם הלאה. גם בשעות הקשות ביותר שניתן להעלות על הדעת, ידע עמנו לדבוק בתרבותו ואמונתו. אולם דווקא עכשיו, בשיא פריחתו החומרית של עמנו הן בארצות הברית והן בארץ ישראל, דווקא עכשיו מרחף סימן שאלה גדול מעל המשכיות העם היהודי. וזה לא בגלל החמאסניקים או האיראנים אלא בגללנו. יגאל אלון כבר כתב על כך: 'בניגוד לכל חוקי ההיסטוריה הצלחנו לשחות כעם נגד הזרמים של אחרים. עתה שומה עלינו לשחות, כעם, כנגד החזק שבזרמים. כנגד עצמנו'.התכנסנו כאן כדי לשחות נגד הזרם. לשחות כנגד מפלי האינדיבידואליזם הקיצוני שרואה במשפחה ובילדים עול ונטל. לשחות נגד התפיסה שרואה בלאומיות מחנק וצרות אופקים, שרואה במולדת מילה גסה ושרואה בתורה מילת גנאי. ובאומרנו לשחות נגד הזרם, אין הכוונה להתנגדות של מאבק בחושך אלא להתנגדות של הגברת אור. ביקשנו לעורר בכם הערכה והזדהות עם סיפורו המופלא של העם הזה. ביקשנו לפתוח בפניכם את הבאר החתומה, את השער לאוצרותיו התרבותיים והרוחניים. האם הצלחנו במשימה?מוקדם לקבוע, ימים יגידו. אתן ליגאל אלון, מורי ורבי, גם את זכות הסיום. וכך הוא כתב פעם :'בקרב היהודים מצויות תמיד קבוצות אנשים שעברם רובץ עליהם כחטוטרת, והם הראשונים לערוך ניתוחים פלסטיים בקלסתרם הרוחני-לאומי, כדי להתאימו לאופנה הקוסמופוליטית האחרונה. רק מי שקם בו האומץ להיות הוא עצמו,תרם את התרומה הגדולה ביותר לתרבות האוניברסלית".
