בין העמידה בפקקים לבין פירורי המצות, הרב פרופ' יונתן זקס מזכיר מה סודם הגדול של הימים האלה:
"לפני 3,000 שנה היו מצרים וישראל שתי אומות שהציגו לעצמן את השאלה הבסיסית ביותר: איך להביס את המוות? איך להשתתף בדבר שיחזיק מעמד לאחר שלא נהיה פה עוד?
התשובה של המצרים קסמה במשך שנים לקיסרים ולעריצים: אנחנו גוברים על היותנו בני-תמותה באמצעות בנייה של אנדרטאות שישתמרו במשך אלפי שנים. אם היינו יכולים לחזור במנהרת הזמן ולספר לאותם מצרים פרעונים שהאימפריה שלהם לא תשרוד, ודווקא אותם עבדים עברים, בני ישראל, ישרדו – הם היו חושבים שזה אבסורד.
אבל תשובתם של היהודים לשאלה הזו הייתה שונה בתכלית: 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ'. על סף קבלת חירותם, נאמר לבני ישראל שעליהם להיות אומה של מחנכים. החירות, הסביר להם משה רבנו, אינה מושגת בשדה הקרב, אף לא בזירה הפוליטית. אתה זקוק למשפחות ולבתי ספר כדי להבטיח שהאידיאלים שלך יועברו לדור הבא ולעולם לא יילכו לאיבוד".
