את הקטע הבא שלח לי הלילה הרב יוני לביא: "לפני כ-400 שנה שאל שייקספיר: להיות או לא להיות? העידן המודרני נתן תשובה מפתיעה לשאלה הזו: להיות ולא להיות גם יחד. רבים מאיתנו בוחרים לא להיות נוכחים, גם כשהם כאן. הם כל הזמן זמינים לכולם. הם על רטט. לא הטלפונים, האנשים עצמם. כשנמצאים בכל מקום, לא נמצאים באף מקום. אנחנו מתרוצצים בג'אגלינג אינסופי בין המוני משימות במקביל, ומתעקשים לעשות הכול בו זמנית. בעולם שכזה כל מפגש אנושי מתקיים על זמן שאול, רק עד שתיכנס ההודעה או יישמע הצלצול הבא ותשומת הלב תוסט מיידית אל מחוזות אחרים. כשמישהו יושב מולך ומחזיק מכשיר ביד, אתה יודע שהוא בעצם לא לגמרי איתך...
מצוות ספירת העומר שאנחנו סופרים בימים אלה, ושמופיעה בפרשת אמור, מציעה כיוון מעניין. רגע לפני שמבצעים את הספירה היומית, אנחנו עוצרים ואומרים: 'הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של ספירת העומר'. זה לוקח רק כמה שניות, אבל אנחנו מתמקדים. מתכוננים. משקיטים. מזמנים את עצמנו לרגע הזה, כי הוא לא יחזור עוד לעולם. אנחנו עושים את הדבר הכי פשוט והכי מופלא שיש: פשוט נוכחים, לגמרי.
אם רק נרצה נוכל לקחת את המתנה הזו אל המחוזות האחרים בחיינו: אל המפגש הזוגי שלנו, לסיפור לילד לפני השינה, לתפילה, לעצמנו. הנני מוכן ומזומן. הנני כאן. רק כאן".
