"שלום סיון, אני נער מפתח תקווה. מדברים כל כך הרבה על מצב הנוער של היום, אני רוצה לכתוב לך על הנוער של הצום...
ביום ראשון השבוע, צום י"ז בתמוז, הגעתי עם עוד 63 נערים מהעיר כדי לנסות ללמוד מסכת שלמה ביום אחד. את כל המיזם ארגן הרב חנן שוקרון, שהדליק אותנו על הרעיון הזה בזמן האחרון.
מדברים הרבה על הדף היומי, על לימוד דף גמרא אחד ביום, אבל מי מעז לחלום על מסכת יומית? ובכן, אנחנו חלמנו, וגם הצלחנו. ישבנו מהבוקר עד הערב, ולמדנו יחד את מסכת תענית (איזו מסכת מתאימה יותר ליום הזה מתענית?).
אני לא איזה למדן גדול. אני אחד שלפעמים נרדם בשיעורים בבית הספר, על אותה מסכת בדיוק. עד היום הייתי מעביר ימי צום בשינה, בשעמום או בצפייה במסכים. השנה גיליתי שאפשר אחרת. דווקא כשאתה עייף וחלש, אתה מנסה כל פעם להתגבר, והלימוד נותן לך כוח. ישבנו באולם שממוקם מתחת לקרקע, ואין בו קליטה סלולרית. זה בהחלט עזר לנו לקלוט את הלימוד.
הסעודה של סוף הצום לא הייתה סתם אוכל, היא הייתה סעודת מצווה. עבור חלק מהבחורים זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שבה הם סיימו מסכת בגמרא, והם חזרו הביתה בעיניים בורקות.
אני חושב שלפעמים יש לנו ציפיות נמוכות מעצמנו, בכל התחומים, וזה יום שנתן לנו שיעור ענק, גם בגמרא, אבל גם על עצמנו.
נ.ב אני מעדיף שלא תזכירי את השם שלי, כי כמוני היו שם עוד כמה עשרות, ואני מקווה שבעתיד יהיו כמה מאות ואולי אלפים שיוכלו לספר על עצמם דבר כזה".
