מיכאל בן זיקרי הוא גיבור שצריך להנציח. לפני כשנה וחצי, באגם זיקים, הוא חילץ אישה ושלושה ילדים מטביעה. פעם אחר פעם נכנס מיכאל למים והציל חיים, עד שטבע בעצמו. בימים אלה נחנך באשקלון פארק לזכרו. בתו, מיתר בן זיקרי, אמרה בטקס את הדברים היפים הבאים:
"הכל עניין של בחירה בחיים. לקום בבוקר וללכת לעבודה או להישאר במיטה – זו בחירה. להדליק את הסיגריה עם הקפה או ללכת להתאמן – זו בחירה. יש בחירות שבאות על אוטומט, כמו נגיד לצחצח שיניים. זה נשמע הזוי, כי זה כבר הפך הרגל, אבל כל ההרגלים האלו נבעו מבחירות קטנות ליישם אותם, ויש גם בחירות בחיים שלוקח זמן לחשוב עליהן, כמו לקנות רכב או לשכור דירה.
לאבא שלי לא היה בכלל זמן לחשוב, אבל הוא בחר. בחר להיכנס למים ולהציל ילד, בחר להיכנס למים שוב ולהציל ילד נוסף, ובחר בפעם השלישית גם כן. אלה בחירות שנבעו מהאינסטינקטים הטבעיים של אבא, שמושתתים על העקרונות והערכים שהיו לו, של אהבת האדם וערבות הדדית.
מי אני, שאבחר להסתכל כעת על חצי הכוס הריקה? זה יותר קל להסתכל על חצי הכוס הריקה, יותר מושך להיות קורבן של הנסיבות ולהתמכר לעצבות. אף אחד לא מספר לך שעצב זה דבר ממכר. זה לא אומר שאסור להיות עצוב וכואב, אבל אני בוחרת להסתכל על החצי הכוס המלאה ולהמשיך מאיפה שהוא עצר, כדי שהוא יהיה גאה בי מלמעלה כמו שאני עומדת כאן למטה וגאה בו עכשיו.
ואם כל מי ששמע על הסיפור הזה יבחר להסתכל על הבחירות שלו בחיים, ויבחר להסתכל על חצי הכוס המלאה, אולי יהיה לנו עולם קצת טוב יותר".
(הציטוט מתוך אתר "כאן דרום").
