דחיית סיפוקים. אחד האתגרים הגדולים של האנושות. הרב אייל ורד כותב שזה היה החטא הראשון של האדם הראשון – חוסר סבלנות, חוסר יכולת להתאפק ולא לאכול מעץ הדעת. מה הפתרון?
לעומת הנטייה הטבעית לחוסר סבלנות, לעומת הרצון לאכול את הפרי "כאן ועכשיו", התורה מצווה עלינו בפרשת השבוע לחכות שלוש שנים מרגע נטיעת העץ ועד לאכילת פירותיו: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל... שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, לֹא יֵאָכֵל". שלוש השנים האלה מתקנות את חטא האדם הראשון, חטא חוסר הסבלנות.
גם מי שאינו חקלאי ולא מגדל עצים, יכול למצוא טעם במצווה הזו ולתרגל את העניין: בכל פעם שאנחנו בוחרים במידת הסבלנות – בהמתנה לעץ שיצמח, בציפייה בסבלנות לתשובה שמתעכבת, בהמתנה בפקק, בתור לקופה בסופר, ביחס לחבר שאיטי יותר מאיתנו – בכל פעם כזו אנחנו מתקנים עוד משהו בבריאה, מקדמים בצעד נוסף את העולם אל תיקונו. בהצלחה.
