המפתח לגאולה

זה מדהים: ככל שיוסף יורד למטה מבחינה פיזית, הוא עולה למעלה מבחינה רוחנית. ככל שהוא יותר מושפל ומבוזה, כך הוא יותר בונה ומרומם את אישיותו. השיא מגיע כשהוא מושלך לכלא במצרים בגלל עלילה. הוא יתום מאם, האחים זרקו אותו, ויש לו כעת את כל הסיבות להיות עצוב ומרוכז בעצמו. אבל כאשר שני שרים מצריים מצטרפים לתא שלו, יוסף אומר להם את המשפט המפתיע הבא: מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?. הרגע הזה שבו הוא שם לב לזולת, הופך לנקודת המפנה של חייו. מכאן הכל משתנה והוא מתחיל לעלות בחזרה החוצה מהכלא: הם מספרים לו את החלומות שחלמו, הוא פותר את החלומות, ואז כשפרעה חולם חלום – אחד השרים נזכר ביוסף והוא יוצא מהכלא. אחרי שיפתור גם לפרעה את החלום, יהפוך לבכיר בארמון ואז יציל את מצרים וגם את האחים שלו מרעב, ויפגוש אותם שוב. למה כל זה קרה? בגלל רגע קטן שבו יוסף לא שקע ברחמים עצמיים, אלא ניסה לשים לב איך השני מרגיש ולעזור לו. אי אפשר לדעת מה ההשפעה של משפט כמו "בוקר טוב, איך אתה מרגיש?".