"שלום סיון, שמי שרה שמלה. אני רוצה לספר על המסע שלנו: פרשת השבוע היא מטות-מסעי. 'אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל', נאמר בה, ואז מפורטים כל המסעות הארוכים במהלך הנדודים במדבר. פרשנינו מסבירים שרק במבט לאחור, אנחנו מבינים למה היינו צריכים לעבור כל תחנה וכל מכשול. זו פרשה שקוראת לנו להסתכל אחורה ולהבין בדיעבד מדוע הדברים קרו כפי שקרו.
אז גדלתי בעיר ליון שבצרפת. החלום שלי היה להגיע לישראל ולבנות פה את החיים שלי. בגיל 25, ברגע שהמטוס נגע בקרקע, הרגשתי בבית. הגעתי לאולפן עציון כדי ללמוד עברית. ממש באותה עיר בצרפת, באותו בית כנסת שבו המשפחה שלי מתפללת, התפלל גם רודי חזיזה. זה מדהים, אבל לא דיברנו מעולם. אנחנו מכירים את אותם אנשים, אבל לא הכרנו אחד את השני. הוא סיים תואר שני בצרפת אבל לא מצא את עצמו שם, היה חסר לו משהו. אח שלו שעשה עלייה שכנע אותו, והוא הגיע לאולפן עציון. אתם רוצים לנחש את ההמשך? אנחנו מתחתנים בעוד כמה שבועות, בעזרת השם. אתמול, בטקס הפרידה מיו"ר הסוכנות יצחק הרצוג, סיפרנו את הסיפור שלנו. אתה אף פעם לא יכול לדעת לאן מסע החיים יוביל אותך. הייתי רוצה להגיד שהמסע שלנו הסתיים כאן, אבל למעשה – הוא רק מתחיל".