תודה על הזכות לספר סיפורים כאלה. כך כתב לי יחזקאל ליפשיץ: "השכן שלי ביישוב מצפה יריחו, יוסף פרל, נפטר. באתי לנחם את אשתו ובנו, והם הראו לי מחברת מיוחדת.
לסבא של יוסף קראו הירש ליבוביץ'. הוא חי ליד מוסקבה, בשיא הקומוניזם. לפני שנפטר לקח שש מחברות זהות וכתב בכל אחת את כל מה שהוא יודע על יהדות. כל ילד שלו קיבל מחברת והתבקש להעביר אותה לדור הבא. המשפחה התפזרה. יוסף הוא אחד הנכדים. הוא עלה לארץ, למד בישיבה ושמר על המחברת מכל משמר, כי לא ידע על עותק נוסף ששרד.
השבוע יוסף נפטר, והמחברת העתיקה והמרגשת של הסבא, שכתובה ברוסית ובאידיש, עברה בין המנחמים. זו צוואה של אדם שכותב בצער שהוא היהודי האחרון בעולם. הוא מקווה שאולי אחד מצאצאיו ירצה לפחות לשמוע את ההיסטוריה של העם היהודי, וימצא משמעות במילים שלו, אבל מבין שאין הרבה סיכוי שזה יקרה. לדבריו, אם מישהו אחד ישתמש במחברת הזו, זה ייתן מנוחה לנשמתו בעולם הבא.
הוא מתחיל מחג הפסח, עובר דרך כל החגים, ובעצם מלמד את הנכדים את כל ההיסטוריה היהודית דרך מעגל השנה, ומוסיף גם מנהגים משפחתיים שראה אצל סבא וסבתא שלו.
הוא כותב על התורה, על כמה היא יקרה יותר מזהב, וכמה היא מחיה את הנשמה. לבסוף הוא כותב גם הרבה על הגלות הקשה ועל הגאולה שהוא לא מפסיק לצפות לה".
ספק אם הירש, הסבא של יוסף, דמיין מציאות כזו: הוא לא יהיה היהודי האחרון. דווקא הקומוניזם הוא שיעבור מן העולם. נכדו יעלה לארץ למדינה יהודית, והמחברת שכתב במאמץ רב תשרוד, תנחה את חייו של הנכד, וגם תתפרסם הבוקר, בטקסט שאתם קוראים.
