והנה כותרות הבוקר: מיליוני משפחות מאושרות קמו לשבוע חדש. מיליוני ישראלים שאינם מובטלים או עניים יצאו ללימודים או לעבודה, והגיעו ליעדם ללא תאונה. מיליון וחצי ילדים לא-רעבים הלכו לבתי הספר שאינם שובתים והתקבלו על ידי מורים מסורים ומשקיעים.
כל זה אכן קרה, השאלה היא במה מחליטים להתמקד. פרשת השבוע החדשה ("שלח") מתארת את חטא המרגלים, שנחשב לאחד הקשים בתולדותינו. 12 מרגלים יצאו מהמדבר וקיבלו משימה: לדווח על מצבה של ארץ ישראל. 10 חזרו מהארץ עם כותרות פסימיות, שחורות ומבהילות והציעו לחזור למצרים, ורק 2 סיפרו על הארץ המובטחת, ארץ יפה ומבורכת, שרק מחכה לנו אם נמשיך במסע.
פרשנינו מסבירים שחטא המרגלים נחשב לכל כך חמור כי הוא מלווה אותנו עד היום בכל רגע ורגע: איך להסתכל על החיים שלנו? מה לחפש במציאות, את החלקים המוארים או החשוכים? והאם אנחנו חלק מסיפור גדול ומלא משמעות שיש בו גם אתגרים, או שאין בכלל טעם במה שאנחנו עושים ולכן אין כל סיבה להתאמץ?
משום מה, אופטימיות נחשבת לבריחה מהמציאות, ופסימיות נחשבת לריאלית, אבל זה לא כך. ההחלטה איך לפרש את הדברים – מהמדבר ועד ליום ראשון בבוקר – היא שלנו.