פרשת השבוע, פרשת "בהר", עוסקת רבות בנושא השמיטה. באופן הכי פשוט, מדובר בציווי להפסיק לעבוד את האדמה פעם בשבע שנים ולבטל חובות ושעבודים ישנים: "שש שנים תזרע שדך... ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ". השנה הבאה, שתחל בסוף שנת תשע"ד, היא שנת שמיטה. רוב הישראלים אינם חקלאים, ולכן השנה הזו יכולה לחלוף מבלי שישימו לב להיותה שנת שמיטה. פה ושם הם ישמעו בתקשורת על המחלוקת בין הציונות הדתית לבין החרדים על השיטה ההלכתית הנכונה לנהוג בה בשנה הזו, וזהו.
את המציאות הזו מנסים לשנות כמה צעירים אידיאליסטיים, שמפיצים את "אמנת השמיטה הישראלית". במציאות המערבית, הקפיטליסטית והצרכנית שהתרגלנו אליה בשנים האחרונות, השמיטה מציעה הסתכלות רדיקלית, כמעט אנרכיסטית: צבירת ההון אינה הכול, אפשר לעצור את המירוץ הזה. הרב הראשי דוד לאו כבר חתם, ולצידו עוד עשרות עמותות אקטיביסטיות, אנשי חינוך וארגוני זהות יהודית. המטרה היא להפוך את השנה הבאה למה שהיא הייתה במקור: שנת מנוחה שאפשרה התחלה חדשה.
"בשנה הזו הרכוש אינו העיקר," נכתב באמנת השמיטה. "הזמן אינו דוחק והטבע הינו הרבה יותר ממשאב לניצול. שנת השמיטה מציגה לפנינו חלופה שמבקשת לחדש את איכות החיים שלנו, בכל המערכות. שנה של מעורבות חברתית, התחדשות רוחנית והתבוננות סביבתית. שער בזמן שנפער אחת לשבע שנים וקורא לנו לחדש את הברית בינינו. שנה שתשאיר את רישומה על שש השנים שלאחריה".
אחת היוזמות של המארגנים היא קרן שמיטה לטובת משפחות שזקוקות לליווי בהסדרי החוב שלהן, כדי לאפשר להן "יישור קו" מבחינה כלכלית במהלך השנה. יוזמה אחרת היא "בנק שעות התנדבות" שבו חברי הקהילה מפקידים שעות פרטיות שלהם שבהן הם מוכנים לפעול לטובת הכלל. כנס גדול ראשון כבר התקיים בתל אביב, והם ממשיכים להיערך כדי ליצור מודעות מבעוד מועד לשנה המיוחדת המתקרבת. הסיסמה שנבחרה היא: "היכון, הכן, שמוט".
