מיליונים מכירים את התמונה המפורסמת הזו, של החנוכייה שמונחת ליד החלון בעיר קיל בגרמניה, כשבחוץ מתנוסס דגל עם צלב קרס. אבל הלילה נכתב פרק נוסף בהיסטוריה של החנוכייה הזו. נאווה גילה פנתה אליי וסיפרה כך:
"אני הנכדה של הרב עקיבא-ברוך ורחל פוזנר. זו הייתה החנוכייה שלהם. החנוכייה עלתה איתם לארץ, הפכה לסמל, והמשפחה שלנו השאילה אותה ל'יד ושם'. בכל שנה בחנוכה אנחנו מוציאים אותה ומדליקים בה נרות, והשנה קיבלנו הזמנה יוצאת דופן: להגיע לעיר קיל, ולהדליק את החנוכייה עם נשיא גרמניה.
לא דרכנו מעולם על אדמת גרמניה, אבל התלבטנו והחלטנו שזה חשוב, שזה מסר חינוכי לעולם כולו. סיימנו כעת את הטקס המרגש, ואנחנו עוד לא קולטים את גודל המעמד.
בתמונה המצורפת רואים את אחי, יהודה מנסבך, מדליק את החנוכייה של סבא וסבתא, כשלידו עומדים נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר ורעייתו. הנשיא הגרמני אמר בטקס שאחרי הפשעים נגד האנושות שנעשו על האדמה הזו, הוא מודה על הזכות לארח צאצאים של ניצולי שואה, ולהדליק אור נגד אנטישמיות.
העיר קיל מלאה בתמונות של החנוכייה, וכולם פה מתרגשים מכך שהיא חזרה לעיר. אנחנו מתראיינים מכאן ל'ניו יורק טיימס', ל'גרדיאן' ועוד, ומרגישים שהסיפור הזה גדול מאיתנו.
בשנת 1931 סבתא שלי כתבה בכתב ידה על התמונה המפורסמת כך: 'הדגל אומר: יהודה, תמותי. הנר עונה: יהודה לעולם תשב'. הדגל נכשל והובס, והאור של הנר אכן ממשיך. סבתא צדקה".
