השעמום מביא לידי חטא. יותר מדיי זמן פנוי הוא סכנה. הקביעה הזו של חז"ל נכונה ביחס לחופש הגדול, ונכונה ביחס לפרשת השבוע: המחלוקת של קורח בפרשה מתרחשת לאחר שהעם נענש, ונאלץ ללכת עוד כארבעים שנה במדבר. ברגע שהם הבינו שיש להם עוד כל כך הרבה זמן להעביר התחיל ריפיון, ואז החלה המחלוקת.
אבל אפשר גם אחרת. הנה מה שכתב לי איתי בשן:
"שלום סיון, אני מחנך בבית הספר 'אהל שילה'. גם אנחנו היינו בשביתה השבוע, אבל מדהים היה לראות כיצד התלמידים שלנו היו עסוקים...
מלאכי הוא תלמיד מתוק שלנו, שאי אפשר לפספס את סימן הזיהוי שלו. הוא צריך ללכת כל הזמן עם קסדה על הראש, משום שהוא סובל מאפילפסיה קשה. כעת המצב שלו החמיר והוא ממש בסכנת חיים. הוא עבר בית ספר בגלל מצבו, וצריך לנסוע לניתוח מסובך ומורכב בארצות הברית, שבעזרת השם יציל אותו.
המשפחה מגייסת בימים אלה מיליון וחצי ש"ח וכאן נכנסו לתמונה התלמידים שלנו. במהלך כל שבוע השביתה הם עברו בין בתים לאסוף תרומות, שטפו מכוניות, אספו בקבוקים למיחזור, מכרו אוכל, והכל כדי לאסוף עוד שקל ועוד שקל.
שעמום יכול להוביל לחוסר מעש, אבל אם לילדים יש מטרה, אם יש דחיפה קטנה לעשייה, הם יכולים להיות פעילים וחרוצים הרבה יותר מאיתנו. זה נראה לי שיעור גדול לקראת החופש, לכולנו.
רפואה שלמה למלאכי, חופשה מועילה, בשורות טובות".
