אז מה עושים? יש קביעה מפורסמת של חז"ל: "מצווה גוררת מצווה, עבירה גוררת עבירה". כלומר, אם אני בוחר בדרך מסוימת, היא אוטומטית מובילה אותי להמשיך באותו כיוון. באותה רוח, אפשר לומר: דכדוך גורר דכדוך, אופטימיות גוררת אופטימיות. אם אנחנו רוצים לצאת מזה – ואנחנו רוצים לצאת מזה – צריך להצליח להרים את הראש. נכון, יש מצוקה קשה. יש המון תלונות, והן מוצדקות. הביקורת החריפה היא חשובה. אבל אם נשקע כולנו בביצה של ייאוש, גם מיליון חקירות אפידמיולוגיות לא יעזרו.
השבוע נשאל הרב גרשון אדלשטיין מה העצה שלו לתקופה הזו, וענה: "שהכול יהיה באווירה נעימה, בדיבור בצורה יפה, בלי מתח, בשמחה, בהומור קצת, ברוגע, באהבת הבריות". זה די מפתיע: אחד מחשובי הרבנים מתבקש לתת תרופה רוחנית בימי הקורונה, ובגיל 97 הוא ממליץ לכולנו על חיוך, על פרופורציות ועל נעימות.
שבת שלום.