לפני כמה זמן שמעתי בחור בלבוש סטייליסטי ומעודכן שואל בחור בלבוש חסידי מסורתי: "נו באמת, אתה חושב שאברהם אבינו התלבש כמוך, בשחור-לבן? עם כובע כזה?". ענה החסיד: "ברור לי שאברהם לא התלבש ככה. אבל ברור לי שהוא בדק אחרי איזו אופנה כולם רצים בדורו – והתלבש הכי הפוך שרק אפשר".
המסר כאן אינו שצריך להתלבש לא אופנתי, אלא שאברהם, שהיום נחשב לאהוב ולמודל, היה בזמנו בודד ולוחם. לאורך כל הפרשה מתוארות קורותיו. הרב שמשון רפאל הירש מסכם את כל העלילות האלה, ומסביר שאברהם אמור להוריש לנו את היכולת להיות תמיד אלטרנטיבה לתרבות השלטת ולא להיסחף, גם מול תרבות העולם וגם בתוך העם שלנו: "הבדידות שהוטלה על אברהם העמידה אותו בניגוד גמור לתקופתו. הערכים שלו סתרו את הערכים המקובלים. אין איש רשאי לומר: אני צדיק וישר, בהתאם לאופנה. כל אדם אחראי על עצמו כלפי ה'. אם יש צורך בדבר, ושיטת הרוב אינה אמת – עבוד את ה' לבדך. איך יכולנו להתקיים ואיך נוכל להתקיים אלמלא ירשנו מאברהם אבינו את אומץ הלב להיות במיעוט? 'יהדות על פי רוח הזמן', אומרים בזמננו. המחאה החריפה ביותר על כך היא המצווה הראשונה שנאמרה לאברהם: 'לך לך!'. האם הופעתו הראשונה של אברהם בהיסטוריה הייתה מתאימה לרוח הדור בתוך בבל, אשור, צידון, מצרים? מאברהם, ומאתנו, נדרשים אומץ לב ואמונה שלמה באמת הפנימית".
