החדשות האחרונות פוגעות במצב הרוח שלנו. גל נוסף של קורונה משתולל, יש אלפי מאומתים ביום בישראל ואפילו דיבורים על סגר. ובימים של דאגה, המילה "שמחה" מופיעה 7 פעמים בפרשת השבוע. כשבוחנים את ההקשר, מגלים שהשמחה לא מגיעה כשאנחנו רגועים או כשהמצב מושלם ואנחנו מקבלים את כל מה שרצינו. השמחה מופיעה תמיד כשאנחנו נותנים לאחר ומשתפים את הזולת בשמחה שלנו.
הנה דוגמה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" - כלומר, השמחה כוללת את כל מי שנזקק וחלש מסביבך. פעם אחר פעם השמחה מופיעה בפרשה יחד עם העבד, האלמנה, הגר, היתום והעני. היא מוציאה אותנו מתוך ה"אני" אל עבר ה"אנחנו". יש בה נתינה ולא נטילה. האם החיפוש אחרי מבודדים וחולים בשכונה שלנו, אחרי נזקקים בסביבתנו, אחרי מי שאפשר להועיל לו אפילו בתוך הבית והמשפחה הקרובה - הוא הדרך גם לאושר אישי?
פרשת ראה מסמנת לנו דרך מרתקת: לא רדיפה אחרי הישגים ושלווה תוביל לשמחה, אלא דווקא הדאגה לאחר. מהפכה של שמחה.
