שמעתי פסיכולוגית שאמרה שאנחנו חיים בעידן טכנולוגי ותקשורתי שבו כל אחד צריך ממ"ד, מרחב מוגן, גם בנפש. היום לפני 451 שנים נפטר האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי. הרב חגי לונדין נותן לנו טעימה קטנה מגדול המקובלים של עם ישראל, וכותב כך:
"האר"י הקדוש העניק לנו את היכולת להיות שרוי בעולם פנימי שאינו מושפע מהמציאות החיצונית. באחד מפיוטי השבת שהוא כתב, בשפה הארמית, יש משפט שיכול לאפשר רגיעה בזמנים סוערים:
חֲדוּ הַשְׁתָּא בְּהַאי שַׁעְתָּא (שמחו עכשיו בזו השעה)
דְּבֵהּ רַעֲוָא וְלֵית זַעֲפִין (שבה יש עת רצון ואין זעף)
לכל אחד מאיתנו ישנה שעה שבה 'אין זעף' – רגע של התבוננות פנימית בחיים או בתורה, רגע של סעודת שבת או שהייה עם היקרים לנו, רגע של הצלחה שבו חלומותינו מתגשמים. הבעיה היא שאנחנו לא מאפשרים לרגע הזה להתרחש. אנחנו מוטרדים מהרגע שאחרי – מהשגרה השוחקת, מהווטסאפ, מהמשימות.
האר"י הקדוש מבקש שנאתר רגעים כאלה, שנבנה חוסן פנימי כזה. אז תנו לעצמכם לשמוח בשעה הזו, ברגעים האלה שבהם יש עת רצון ואין זעף – העמיקו יותר בתורה, הקיפו עצמכם במידת האפשר באנשים שממלאים אתכם בשמחה, האריכו בסעודה משפחתית. לאט לאט שעת הרצון הזו תתרחב לכל החיים שלכם".
לזכרו.
