האם המשפט הבא הוא אופטימי או פסימי לדעתכם? כך כתב רבי נחמן מברסלב:
"עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט – יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב".
אתמול בשיעור השבועי דיברתי על המשפט הזה, כי פרשת השבוע משבחת מאוד את הצייתנות: "ויעש כן", "ככל אשר ציווה", כן עשו" – מופיעים בה הרבה ביטויים שמדגישים את העובדה שהעם פשוט עשה מה שביקשו ממנו. היום הרי כל הזמן משדרים לנו שצריך להיות מקוריים, אלטרנטיביים, לעשות את הדברים אחרת. אבל אם כולם מנסים לחשוב מחוץ לקופסה, אז מי בסוף הכי מקורי? זה שנשאר בתוך הקופסה. רבי נחמן כתב כמה זה לא פשוט להיות פשוט, והזהיר אותנו מפני השאיפה לפרמט הכול מחדש. לדבריו, התקופה היא כל כך מבלבלת ומאתגרת, שלהיות אדם כשר, תמים, מסור וישר – זה חידוש עוצמתי כמו הבעל שם טוב, המחדש הגדול, מייסד החסידות. היו שאמרו לי אתמול אחרי השיעור שהמשפט הזה מייאש לדעתם, והיו שחשבו (כמוני) שהוא מעצים ומלמד כמה כל עשייה פשוטה ורגילה ו"אפורה" שלנו היום – היא בעלת ערך עצום. כמה כל מעשה קטן הופך את העולם. אתם מוזמנים להתעכב בעצמכם עוד רגע על הקביעה הזו של רבי נחמן: "עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט – יִהְיֶה חִידּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב".