מסכות, רעשנים, שירים וריקודים. וגם צלופנים. מיליוני ילדים ומבוגרים בארץ ובעולם מתחילים היום להתחפש ולחגוג את פורים. התפיסה המקובלת היא של התפרקות, שחרור ובלגן, אבל השנה שיתף אותי מחנך של בני נוער ברעיון הבא:
"בעצם, כולנו מקובעים.מחליטים דברים לגבי עצמנו, 'אני כזה וכזה', וזהו,אי אפשר להשתנות.אבל בפורים הכל זז ואפשר לצאת מהקיבעון.זו הזדמנות לעשות מהפך בתוכנו, 'ונהפוך הוא', ולפרוץ גבולות. בדרך כלל כשמדברים על פריצת גבולות חושבים על הכיוון השלילי. כשמדברים על אומץ לעשות דברים שלא עושים כל השנה, הכוונה היא למעשים רעים. אבל מה עם האופציה השנייה? מה עם לפרוץ גבולות - לכיוון החיובי? מה עם לתפוס אומץ ולהעז - כדי לעשות דברים טובים שתמיד רציתי לעשות? מי אמר ששתייה בפורים חייבת להביא את האדם למקום רדוד ומכוער, ולא לפתוח אותו למקום רוחני ושמח? בימים האלה אנחנו מרשים לעצמנו להשתולל - מי קבע שזה לא אומר להשתולל לכיוון חדש וגבוה ונפלא?".
