אתמול, בשעה שרב סרן בר פלח הובא למנוחות, הייתי באירוע של ארגון "נפש יהודי" עם כאלף סטודנטים בגבעת התחמושת בירושלים. מנכ"ל מרכז המורשת בגבעת התחמושת, כתרי מעוז, סיפר לנו את הסיפור הבא:
"אחרי שנחתם הסכם השלום עם ירדן, סוכם שהלוחמים הירדניים של אז יבואו לגבעת התחמושת למפגש עם הלוחמים הישראלים של מלחמת ששת הימים, לסוג של סגירת מעגל. משלחת ירדנית חצתה את הגבול, והמפקד הירדני הבכיר, שהיה כבר זקן, הביט ימינה ושמאלה והודיע: 'זה לא המקום שבו נלחמנו, זה לא יכול להיות'.
אמרו לו המארחים הישראלים: 'כן, כן, פה היה הקרב המפורסם בינינו'. אבל הוא לא השתכנע, ואמר: 'לא, אנחנו נלחמנו על גבעה ריקה, מסביב הייתה שממה', ואז הוא הצביע כהוכחה על שכונת רמת אשכול, ואז על שכונת מעלות דפנה, ואז על קריית הממשלה ואז על המטה הארצי של המשטרה. 'כל זה לא היה פה!', הוא הכריז. הישראלים הסבירו: 'נכון, הקמנו את כל זה אחר כך. אצלכם הייתה שממה, ואצלנו לא'.
המסר היה ברור: אנחנו עוסקים בבנייה ולא בהרס, בחיים ולא במוות. ואנחנו עושים זאת בעוצמה ובקצב שאויבינו כמעט לא מסוגלים לתפוס".
תנחומים למשפחת פלח, ולכל מכריו ואוהביו של בר. שנמשיך לבנות.