האם להקטין את האחר באמת מגדיל אותי?

מה צריך לעשות כדי להצליח – לעזור לעצמנו או לקלקל לאחרים?
בפרשת השבוע ("בלק"), המלך בלק פונה אל הנביא בלעם ומבקש ממנו לקלל את עם ישראל. שימו לב, בלק לא מבקש מבלעם לברך את עצמו ואת עמו, אלא לקלל את האחר. הוא לא מבקש בנייה אלא הרס, לא מחמאות אלא השמצות. עד היום יש לנו אויבים כאלה – הם לא רוצים לפתח ולבנות את עצמם ואת עמם, אלא קודם כל לפגוע בנו. לא אכפת להם אם גם הם בעצם נפגעים תוך כדי. העיקר לפגוע בישראל.

התכנית הזאת של בלק לא מתממשת. בלעם פשוט לא מצליח לקלל, רק ברכות יוצאות מפיו. הוא מברך את עם ישראל במשפטים שהופכים לנצחיים ("הן עם כלביא יקום", "מה טובו אוהליך יעקב" ועוד) – ובניגוד לתפיסה של בלק שבה האחד חייב לנצח את השני – בעצם הברכה של בלעם היא שהעם שלנו יהפוך לברכה לכל העמים, לעולם כולו.

זו שאלה של תפיסת עולם – האם אתה נגד או בעד? בונה את עצמך או הורס לאחר? ראינו את זה אפילו בפריימריז במפלגת העבודה. מעניין לשים לב שקמפיינים שליליים ובוטים נכשלו לבסוף, והגישה החיובית ניצחה. אני זוכרת מילדותי שיר קצר של דידי מנוסי ז"ל, שהעביר בדיוק את המסר הזה:

"אם אתה רוצה להיות / חזק וחכם וגיבור / תבנה לעצמך הר / ואל תכרה לאחרים בור".

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.