אימא שלי עבדה כמורה, וגם אימא שלה. אחד הדברים הכייפים בילדותי היה שנת השבתון של אימא או של סבתא. מילוי מצברים אמיתי פעם בשבע שנים. ומה עם עובדי היי-טק, עורכי דין, אנשי תקשורת ונהגי אוטובוס? האם מהרגע שהצטרפת לשוק העבודה, אתה עובד ברצף עד הפנסיה?
פרשת השבוע, "בהר", עוסקת בהרחבה בנושא שנת השמיטה. היא דורשת מאיתנו להפסיק את העבודה החקלאית פעם בשבע שנים, ולתת גם לאדמה וגם לאדם הפוגה. בקצב החיים המודרניים, האם השמיטה יכולה להיות סוג של סטארט-אפ? האם למרות שהיא עתיקה היא בעצם הדבר הכי נצרך לנו, והאם ישראל יכולה לממש את הרעיון הזה באופן מורגש ומשמעותי? הנה מה שכותב לפני כמאתיים שנה הרב שמשון רפאל הירש על השנה המיוחדת הזו:
"אומה שלמה מכריזה במשך שנה תמימה בשדותיה ובקרקעותיה, בגינותיה ובכרי דשאיה, בכל פרי ובכל עשב: אדמתנו הלאומית היא לה', ואנחנו רק גרים ותושבים עמו. בלא רום לבב ובלא גאוות רכוש הם מצטרפים בשוויון זכויות אל עניי האדם".
אנחנו מרבים להתגאות, ובצדק, בסטארט-אפים ישראליים, בהמצאות ובפיתוחים מייד אין ישראל. אבל התורה מציבה בפנינו שני פורמטים חדשניים של הפסקת המירוץ – השבת והשמיטה. האם אנחנו יכולים ללמד את עצמנו ואת העולם לא רק איך לעבוד, אלא גם איך לנוח?