לא תמיד החיים מתנהלים כפי שתכננו. מלחמה היא כמובן אירוע מטלטל, אבל גם פיטורים, פרידה, משבר כלכלי ועוד – יכולים להוציא אותנו מהמקום המוכר לנו, אל עבר עתיד לא ידוע.
זה קורה גם בפרשת השבוע: יעקב הוא איש תם, יושב אוהלים, שנאלץ פתאום לעזוב את ביתו מפני שאחיו עשיו רודף אחריו ורוצה להרוג אותו. הוא בורח אל חרן, כשהוא עני ובודד.
אבל פרשנינו מסבירים שפרט קטן אחד משנה את העלילה: לפני שיעקב יוצא לדרך, יצחק אביו קורא לו, מברך אותו, ומטיל עליו שליחות: להמשיך את השושלת ולבנות את האומה הישראלית. צא לחרן, תמצא אישה. זמנך הגיע. תקים משפחה, תנהיג, תוביל.
ברגע אחד יעקב אבינו הופך מפליט נמלט – לאדם שבונה את העתיד שלו ושל העם כולו. הוא כבר לא "בורח מ-", אלא "הולך אל".
פרשנינו מזכירים: את ההסתכלות הזו ניתן לאמץ גם בחיינו האישיים והלאומיים. כאשר אנחנו נותנים תפקיד ושליחות לעצמנו, לאנשים שעובדים איתנו או לבני המשפחה שלנו – הכל נראה אחרת. זה לא מעלים לגמרי את האתגר והקושי, אבל בכל מצב, אפשר לנסות ולשנות את זווית הראייה. למצוא ייעוד.
