עדי ליייטנר מכיתה י"ב באולפנת הדר גנים בפתח תקווה, שלחה לי הלילה נקודה חשובה למחשבה:
"שמתי לב שרוב הדיבורים לקראת יום כיפור הם על כמה חשוב לבקש סליחה. אני חושבת שלא מדברים מספיק על כמה חשוב לדעת לסלוח. לשחרר, למחול, להמשיך הלאה, לא להיתקע.
הימים האלה נועדו לא רק לריכוך הלב אצל הצד הפוגע, אלא גם אצל הצד הנפגע. לפעמים, יותר מאשר קשה לבקש סליחה – קשה לסלוח. כי קשה לשנות את הרגשות שלנו, קשה לתת לאנשים את האפשרות להתחיל מחדש, ולדעתי לכן אנשים גם לא ניגשים להתנצל, כי הם חוששים מהתגובה.
אומרים שכמו שאנחנו דנים אחרים, ככה דנים אותנו בשמיים. כלומר, אם אנחנו מסתכלים על אחרים בהבנה, בעין טובה, ככה אלוקים יסתכל עלינו. אלה ימים שצריך לדון בהם לכף זכות, לרחם, לא לנטור.
במסכת אבות כתוב שהשאיפה היא להיות אדם שקשה להכעיס אותו, וקל לפייס אותו: 'קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לְרַצּוֹת'.
אני חושבת ששווה שתכתבי על זה משהו".
אז הנה עדי, את בעצמך כתבת. תודה.
