רבות נכתב על ההבדלים שבין עשיו ליעקב. על היצר הטוב של יעקב ועל בחירתו להיות איש תם וצדיק, ועל היצר הרע של עשיו ועל האלימות והאכזריות שהוא בוחר בהן.
אבל יש גורם קטן, לכאורה בנאלי, שמשפיע על הבחירות של עשיו: העייפות.
העייפות היא לא רק מחלה של התקופה המודרנית. פרשת "תולדות" הזהירה מפניה כבר לפני אלפי שנים. באחד מרגעי השיא בפרשה מסכים עשיו למכור ליעקב את הבכורה, את ההנהגה הרוחנית העתידית, תמורת נזיד עדשים אדום. איך הוא מגיע לבחירה הזו? למה הוא מעדיף תבשיל רגעי על פני משהו נצחי? התורה משתמשת כאן פעמיים במילה עייף. "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד, וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, כִּי עָיֵף, אָנֹכִי" היא מספרת שעשיו מגיע עייף מן השדה, וגם אומר ליעקב אחיו: "כִּי עָיֵף אָנֹכִי". עייפות היא מצב שהוא פיזי ונפשי גם יחד. היא מביאה ללאות, לחוסר ריכוז, לחוסר קשב. מחסור בשינה ויצירת אוברדרפט של שעות שינה גורמים לנו לשיפוט לקוי, לחוסר מוטיבציה, לעצבנות ולמצב רוח ירוד. מה הפלא שעשיו לא יכול לשים לב לדברים רוחניים ועדינים, כשהוא גמור מעייפות?
הרבנית ימימה מזרחי מציינת כי ספר ההלכה המפורסם "שולחן ערוך" פותח בהוראה "יתגבר כארי לקום בבוקר לעבודת בוראו". כלומר, האדם צריך להתאמץ ולהתגבר כדי לקום מהמיטה בבוקר. זה כמובן נכון, היא אומרת, אבל בימינו החוכמה היא לא רק לקום בזריזות אלא גם להזדרז ללכת לישון בזמ. יותר קל לדחות את השינה מאשר להחליט כבר "לכבות את היום", בגלל כל ההפרעות והפיתויים (לבדוק שוב מה חדש בוואטסאפ, במייל ובפייסבוק, ואז שוב בוואטסאפ), לכן היום צריך לומר גם: יתגבר כארי ללכת לישון.
