בלעם אומר היום את אחד הפסוקים המפורסמים ביותר: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". רש"י מסביר מה הדבר הטוב שבלעם ראה באוהלים של העם: הפתח של כל אוהל לא היה מכוון כנגד הפתח האחר. הייתה פרטיות מקסימלית לכל משפחה, בלי שכל אחד יוכל להציץ למתחם הפרטי של השני, ואז לרכל על החמור או הסלון החדש שלו, ואולי להשוות ולקנא. היה כאן "תכנון ערים" ששמר על צניעות ועל מרחב אישי. שנים לפני הביטוי "הדשא של השכן ירוק יותר" - בלעם מברך את המציאות שבה לא מקנאים בדשא של השכן, פשוט כי לא מסתכלים עליו. רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, מסביר בטקסט קצר ויפה שזו לא דרך לעיצוב אוהלים, זו תפיסת עולם ודרך חיים רוזנפלד. כך הוא כותב (בספר ליקוטי הלכות):
"ועל כן אסור לעשות חלון נגד חלון, כי החלון שהוא בחינת האמת של כל אחד מישראל הוא משונה הרבה מהחלון והאמת של חברו, כי כל אחד מישראל כפי שורשו משבטו, שמשם נוסח וסדר תפילתו וכפי מעשיו כן האמת שלו. ומזה נמשכים רבויי השינויים שבין אחד לחברו, אפילו הכשרים והישרים, כי זה מתפלל בארוכה וזה במהירות, זה בקול רם וזה בקול נמוך… ועל כן אסור לאדם להסתכל בחברו לרעה אף על פי שנדמה לו לפי האמת שלו שחברו אינו מתנהג באמת ואינו מתפלל באמת, כי מי יודע האמת של חברו".