הקורונה פוגעת במצב הרוח שלנו. רובנו, מה לעשות, שמחים פחות ומודאגים יותר. המילה "שמחה" מופיעה 7 פעמים בפרשת השבוע, וכשבוחנים את ההקשר, מגלים שהשמחה מגיעה תמיד כשאנחנו נותנים לאחר ומשתפים את הזולת בשמחה שלנו:
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" או למשל: "אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ". השמחה מופיעה יחד עם המשפחה, העבד, האלמנה, הגר, היתום והעני. היא מוציאה אותנו מתוך ה"אני" אל עבר ה"אנחנו". יש בה נתינה ולא נטילה. האם החיפוש אחרי מבודדים וחולים בשכונה שלנו, אחרי נזקקים בסביבתנו, הוא הדרך גם לאושר אישי?
פרשת ראה מסמנת לנו דרך מרתקת: לא רדיפה אחרי הישגים תוביל לשמחה, אלא דווקא הדאגה לאחר. מהפכה של שמחה.
