בואו נודה, רוב הזמן בתקופת הקורונה אנחנו לא בדיוק זוכרים איזה יום היום. הכול מתפזר. ארוחת הבוקר הופכת לארוחת צהרים שהיא בעצם ארוחת ערב, וגם היום והלילה מתבלבלים.
בשבת קראנו את פרשת שמיני, שמציבה בפנינו גבולות. הפרשה מראה לנו את הצורך להגדיר הגדרות ברורות של כן ולא בחיינו. זה מתחיל בהוראות כמו לא להגיע שיכורים אל המשכן ולא לעבוד שם בבגדים קרועים, כי יש מותר ואסור כשמדובר במרכז הרוחני של העם. זה ממשיך בכל דיני הכשרות. הפרשה מפרטת היטב מה מותר ומה אסור לאכול.
נדמה לי שהדברים רלבנטיים מאוד לתקופה הנוכחית. למרות שנראה שהכול התרופף ונפרץ בחיינו ובחיי ילדינו – אנחנו עדיין זקוקים לסדר, לגדרות ולקווים אדומים. עדיין צריך לשבת עם עצמנו בשקט, ולחשוב על מה אנחנו (כיחידים וכמשפחה) ממשיכים להקפיד ולשמור עכשיו, מה הם הגבולות בחיינו.