די לכנות!

אנחנו מעריכים את הכנות קצת יותר מידי. מהללים קצת יותר מדיי את מי ש"אומר את כל האמת בפרצוף".                    גם בריאליטי וגם בתקשורת וגם בפוליטיקה, נדמה שיש ערך חדש: להיות אותנטי, ויהי מה. אבל מי קבע שכל מה שמתרוצץ לנו בבטן או בראש ראוי לשידור ולפרסום? מי קבע שהערך העליון הוא אותה "אמת"? האם המטרה בחיים היא רק לזרום, או גם לצמוח? האם השאיפה היא רק לאימפולסיביות, או גם לבנייה והתפתחות? הנושא המרכזי בפרשת השבוע הוא לשון הרע. הפרשנים שעוסקים בה כבר אלפי שנים לא מפסיקים לכתוב על חשיבותו של הדיבור המתון והשקול. אם כולנו רק נגיד כל היום את כל מה שבא לנו, החיים יהפכו לבלתי נסבלים. התורה דורשת איזון עדין בין שני ערכים – האמת והשלום. מצד אחד צריך הרי לדבוק באמת ולא בשקר, אבל מצד שני יש בנו שאיפה לשלום בין הבריות, כך שהאמת צריכה להרכין לפעמים את ראשה מפני השלום. נימוס, דרך ארץ, מאמץ לא לפגוע, מחשבה שנייה ואפילו שלישית לפני שמדברים או כותבים משהו – כל אלה אולי מביאים פחות לייקים, אבל הם התשתית לחברה נורמלית. מול "צבא האמת של שי חי", נראה שהפרשה קוראת לנו להצטרף לצבא השלום.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.