כמה מתסכל. שוב הכותרת הראשית בתקשורת היא התקשורת עצמה. זה בהחלט צריך להיות נושא מרכזי, אבל ממש לא ככה. שאני אבין: פוליטיקאים דנים בשיא הרצינות בשאלה האם הכתבים יהיו נאמנים לנתניהו או בנט? לדרעי או לאלי ישי? אין פה דיבור על תוכן, על נשמה, על כיוון אחר, אלא על "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו", תוך כדי ספירה של "עיתונאים מפד"לניקים". לא רוח – מפלגתיות. לא אידיאולוגיה – חברי מרכז. יש המון מה לשנות בתקשורת הישראלית. בהחלט מגיעה לנו אחרת, יותר ברמה, ביחס שלה ליהדות ובכלל. אבל לספור אנשים לפי עדה וכיפה, במקום להגדיר מטרות ויעדים? כיוון שגם שמי מוזכר ביממה האחרונה בספירת הראשים הזו, הנה עמדתי בקצרה: החשש הגדול בעיניי הוא לא שהתקשורת תהיה שמאלנית או ימנית. גם זה חשוב כמובן, וגם לי יש דעה, אבל הבעיה האמיתית היא שהתקשורת תהיה מטומטמת. תקשורת מטומטמת יוצרת עם מטומטם, וזו הסכנה הכי גדולה בפרויקט השיבה שלנו לארץ. תרבות, ריאליטי, בידור, שפה, פרסומות, תכנים, מסרים. זה הסיפור. אור לגויים או פח זבל. לא יכול להיות שהעם היהודי, עם הספר, חוזר לארצו – כדי לעסוק כל כך לעומק במורשת של אמיר חצרוני ושל שימי תבורי ואשתו (הנושא מתחלף כל שבוע, תשלימו לבד). "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּה" – נכתב בפרשת השבוע, פרשת "מסעי" (אגב, הפרשה עצמה היא בעיניי דופק תרבותי ותקשורתי משותף, ולא איזו פינת-חי לדוסים בשעה נידחת). הפרשנים כותבים שהפסוק הזה הוא אזהרה מפני חנופה, השחתה, קלקול, רצח, קללות, התבהמות, בוגדנות, ניוון. נשמע מוכר? ולסיום, סתם תהייה: ארז טל נולד כארז בן טולילה. היום הוא ה-סמל של תעשיית הבידור המסחרי. המשפחה שלי, מהבית, היא משפחת רוזנשטראוך, מפולין. האם פוליטיקאים יספרו כעת את מגיש האח הגדול כמזרחי בתקשורת, אבל אותי כאליטה אשכנזית ישנה? ומה בנוגע לתוכן שאנחנו מייצרים? האם יש לזה משמעות בכלל?
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
- מטות, מסעי
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- עוד פוסטים מפרשת מטות, מסעי
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
