דאגת המיילדות
Image by Michal Jarmoluk from Pixabay

אישה אחרי לידה צריכה עזרה ותמיכה. זה נכון כיום, וזה היה נכון פי כמה בתקופת השעבוד אצל פרעה.
כשמדברים על יציאת מצרים, עם סיומה של פרשת שמות, הפרשנים מבקשים לשים לב גם לפרטים הקטנים:
המלך פרעה מצווה על המיילדות להרוג את התינוקות הזכרים. מול ההוראה המזעזעת הזו – הן מסרבות פקודה. התורה מספרת כי הן היו יראות אלוקים ולכן: "וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים".
הרב משה צבי נריה מתעכב על ההתנהגות שלהן ולומד ממנה על תפקידן החשוב. קודם כל, לא כתוב "ותחיינה את הבנים" אלא "את הילדים". כלומר, הן דאגו גם לבנים (שהיו אמורים למות חלילה) אבל גם לבנות שנולדו. לכל הילדים. הן נתנו חיות לכל הצאצאים של המשפחה, בתקופה קשה של עבדות ומצוקה.
אבל המדרש מוסיף שהמילה "את" מלמדת על ריבוי: "ותחיינה את הילדים – לרבות את האימהות". הרי גם אימא שילדה במצב כל כך מתוח צריכה שיקלו עליה, שיעזרו לה במטלות היומיום, שידברו איתה, שייתנו לה תקווה.
המיילדות, כותב הרב נריה, לא עסקו בתפקידן באופן טכני. הן לא באו לבית המשפחה רק כדי ליילד וללכת, אלא גילו אכפתיות ונתנו טיפול פסיכולוגי וסעד נפשי. הן הכניסו עידוד ושמחה לבתים של בני ישראל המשועבדים בדיוק ברגעים הכי שמחים, מורכבים ורגישים, שבהם המשפחה כל כך נזקקה לסיוע.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.