ערב יום הזיכרון. יעל שבח, אלמנתו של הרב רזיאל שבח שנרצח בפיגוע לפני כשנתיים, כותבת כך:
"ביום הזיכרון אל תזכרו אותנו. אל תחשבו עליי ועל ילדיי. ביום הזיכרון אל תרחמו עליי, אל תרחמו עלינו. לא יותר מכל יום אחר.
כי הזיכרון אצלנו הוא תמידי. יומיומי. אין אצלנו ימים מיוחדים להיזכר בו, יש לנו את כל ימות השנה לזה.
ביום הזיכרון תזכרו אותו. יום הזיכרון הוא לא החג שלנו הנותרים, אלא שלהם הנופלים.
תזכרו אותו. אותם. תזכרו, תלמדו, תקראו עליהם.
תזכרו כמה גדולים הם היו, ובזכותם – כמה גדולים אנחנו.יום הזיכרון – לא בשביל לרחם על הנותרים
אלא בשביל לזכור את החיים של הנופלים,
ובכך לזכור את עצמנו.
כי הם היו ואינם, והם השאירו חותם.
ועכשיו נותרנו אנחנו. וביום הזיכרון נשאל את עצמנו: האם אנחנו טובים יותר? האם החותם הוטבע בנו?
אז אני את יום הזיכרון אציין בגאון וגאווה,
שזכיתי ואני זוכה לשאת את החותם שלו, לנצח.
ואשמע סיפורים על נופלים אחרים, שגם הם
הותירו אחריהם חיים.
ואשאיר בצד את האבל והשכול, לימים שיבואו אחריו".
