סקופ: "אברהם היה טפל לשרה בנביאות!". את סימן הקריאה אני הוספתי, אבל זו בהחלט הכרזה מפתיעה שמופיעה במדרש.
אנחנו רגילים לשים במרכז את אברהם אבינו, והנה מתברר ששרה אמנו היא-היא הסיפור. היא הייתה נביאה ברמה רוחנית גבוהה יותר ממנו. "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ", אומר אלוקים לאברהם בפרשת השבוע.
שרה אמנו זוכה למקום רחב ובולט בתורה, בחייה וגם במותה. מה הסיבה לכך?
הרב שבתי סבתו מסביר, שלא מדובר בכמות הנבואות שכל אחד מהם שמע (אברהם דיבר עם ה' יותר), אלא בהבנת עומק הכוונה והמשמעות. שרה הבינה יותר לעומק את המשימה שהיא ואברהם קיבלו. היא קלטה טוב יותר ממנו את מה שהולך לקרות כאן: שיש עם חדש, וארץ חדשה, ותורה חדשה, ושהם שניהם צריכים להוביל את המהלך הזה.
יש כאן עוד תופעה מרתקת: אחרי מותה של שרה, אנחנו לא מוצאים בתורה שום הופעה נבואית לאברהם. ההתגלות התדירה של ה' כאילו נעלמה. עם מותה של שרה משהו הופר, ולא משנה מי יותר רוחני ממי, כי צריך פה את ה"ביחד". הרב סבתו מסביר זאת באחד מהכללים הנוגעים לנבואה: "אין השכינה שורה מתוך עצבות". כלומר, ללא שרה לצדו – אברהם שרוי באבל, בעצבות, ולא מסוגל להגיע למצב של שמחה ושלמות, שמתוכו אפשר לקלוט מסר רוחני.
