מאז שקראתי את הרעיון הזה, הוא כבר הועיל לי כמה פעמים: אפילו בשיא המריבה, צריך לשים לב מה אומרים. השפה שבה אנחנו משתמשים עלולה להחריף את המצב עוד יותר.
בפרשה משה רבנו משחזר באוזני העם את חטא העגל, אבל שימו לב איך הוא מתאר זאת. הוא לא אומר מפורשות את המילה עגל. בפרשה כתוב רק שהעם "עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה״. פרשנינו מסבירים שמשה נזהר בכבודם של בני ישראל, ולא רצה להזכיר דבר כל כך מגונה.
אנחנו חיים בעידן של כנות-יתר, של בוטות, של ישירות, ולכן זאת תזכורת כל כך חשובה: זה לא חסרון להיות רגיש ומכבד. זה יתרון.
אם יש בינינו קשר נצחי, ברית, עתיד משותף, כמו בין אלוקים ועם ישראל, אם רוצים למחול ולסלוח ולהתקדם – עדיף לטשטש ולמזער, לא להשפיל ולא להזכיר נשכחות. אפילו על חטא העגל אפשר לדבר בלי המילה עגל, כדי לא להעליב. הרי המטרה היא לא לנצח בוויכוח, אלא להמשיך ביחד.