גם אנחנו משה

חשבתם פעם למה קוראים לו משה? בימים שבהם משה מקבל את שמו בפרשת שמות, בימים שבהם מציינים 75 שנים לשחרור אושוויץ, הנה דברים שכתב הרב דב ויין:
"לפני שנים, בביקור בירושלים, ראיתי ידיעה בעיתון: היום ייפתח במוזיאון 'יד ושם' אגף 'יד לילד' לזכר מיליון וחצי ילדים יהודים שנרצחו בשואה. גמלה בליבי ההחלטה לבקר שם. נכנסתי לחדר חשוך מאוד. כשהעיניים התרגלו לחושך, ראיתי כוכבים של אור מתנוצצים באפלה. ברקע נשמעו קולות הקוראים בשמות ילדים שנספו. שמות, שמות, שמות: יהודה ויהודית, יעקב ושרה, מאיר ורחל. לא יכולתי לסבול עוד, ויצאתי מהחדר החשוך אל האוויר הבהיר והיפה של הרי ירושלים.
הרהרתי בלבי: הרי אני בגילם של הילדים ששמותיהם הוקראו שם, אבל בקלטת – שמי אינו מושמע. והלוא הצורר בוודאי כיוון גם אליי. רק משום שהוריי היגרו מאירופה לאמריקה לפני השואה זכיתי להימלט. לפיכך, גם אני יכול להיחשב ניצול מן החורבן. ואם שרדתי, מן הסתם מוטל עליי תפקיד. אני מחויב לתרום לתקומת עם ישראל, לבנות מחדש את עולם התורה והיהדות שחרב. לאמיתו של דבר, זהו צו השעה המוטל על כל איש ואישה מעם ישראל בדורנו. הרי שמנו אינו מופיע בקלטת.
באופן זה נסביר את שמו של משה: 'וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר: כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ'. משה נמשה, ניצל מן המים, כי תפקידו להיות משה, כלומר למשות אחרים. זו שליחותו. לדעתי כולנו בעצם קרויים משה. בכל הדורות ניצלנו מגזירות ורדיפות, ואם הגענו עד הלום, על כולנו מוטל חוב. 'כי מן המים משיתיהו' נאמר לעצמנו, ולאור מסר זה ננהיג את חיינו".