יציאת מצרים לא נגמרה. כך לפחות מפרש רבי נחמן מברסלב את הפרשה. בפרשת שמות פרעה שומע את הדרישה לצאת מעבדות לחירות. התגובה שלו: להכביד את העבודה על האנשים.
למה? כי פרעה קולט פה משהו עמוק: אם לא יהיה לנו זמן לעסוק בדברים רוחניים, אם כל הזמן נהיה משועבדים לעבודה פיזית – הרעיונות ה"מצחיקים" האלה על חירות ושחרור ייעלמו.
"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר" – אומר פרעה. כלומר: שיתעסקו כל היום בבניית פירמדות, או בווטסאפ שלהם, העיקר שלא תהיה להם שנייה פנויה לחשוב בשקט.
והמנגנון הזה נכון תמיד. כך כותב רבי נחמן, בטקסט מקסים בעיניי, שמחבר בין יציאת מצרים הלאומית, לבין זו הפרטית. לדבריו, כולנו נמצאים בגלות. גלות הנפש. וכדי לצאת ממנה צריך להגיע ל"יישוב הדעת". כך הוא מסביר:
"כל מה שעבר על ישראל ביציאת מצרים - עובר על כל אדם שרוצה לזכות לחיי עולם. ביציאת מצרים בא צדיק אמיתי, משה רבנו, ורוצה להוציא את האיש הישראלי מגלות נפשו, והסיטרא אחרא מתגבר עליו יותר ויותר ומכביד עליו עול העולם הזה, והתאוות, והפרנסה, עד שקשה עליו לזוז ממקומו לשוב לה' יתברך... וכן ממש עובר על כל אדם בכל זמן, וכל אחד יכול להבין בעצמו את כל זה לפי בחינתו וערכו, איך שעוברים עליו כמה עליות וירידות כמה וכמה פעמים, בחינת גלות מצרים, כי עיקר הגלות הוא גלות הנפש... ומי ששם לב לזה, יכול לראות זאת בכל ההרפתקאות והתלאות וההצלות וההרחבות והישועות הנפלאות העוברים עליו כל ימי חייו, וכן הוא בכל אדם ובכל עת ובכל יום ויום".