לפני כמה ימים שוחח הרב ישראל מאיר לאו בזום עם תלמידי ישיבת "אורט מעלות". הוא התבקש להעביר מסר לנערי בר מצווה שנאלצו לוותר על חגיגה גדולה בגלל הקורונה, וסיפר סיפור לא-מוכר ומפתיע:
"במשך חודשים התכוננתי וקראתי את פרשת 'שלח', לקראת בר המצווה שלי", סיפר הרב, שהגיע ארצה כיתום, פליט מן השואה, וגדל אצל דודו. "בבית הכנסת בקרית מוצקין היה יהודי שתמיד קרא בתורה, ר' מוישה. הגבאים שכחו לומר לו שהוא משוחרר, כי בשבת הקרובה יש בר מצווה לילד ישראל לאו. וכך בעוד אני עולה על הבמה מצד אחד, הוא עולה מהצד השני. הגבאי אמר לו: ׳מוישה, היום אתה לא קורא, ילד בר-המצווה קורא׳. כשר׳ מוישה אמר: ׳אבל לא אמרו לי׳, ענה הגבאי: ׳אז עכשיו אומרים לך׳. בתגובה אמר ר׳ מוישה: ׳כל השנים אני קורא כאן בהתנדבות, ודווקא עכשיו כשבית הכנסת מלא וגדוש, ואורחים מכל הארץ באו לכבוד בר מצווה של ילד יתום, ניצול שואה, אתם אומרים לי לרדת?׳. הוא דיבר כמעט בבכי. כבר עמדתי שם עם הטלית עליי, אבל ראיתי שהוא כל כך נרגש, עד שעברתי לצד שלו ואמרתי: ׳ר' מוישה, אני עוד צעיר, אני מקווה שעוד יהיו לי הרבה הזדמנויות בחיים לקרוא בתורה. אני לא רוצה לקפח את הזכות שלך׳. ירדתי מן הבמה, והוא זה שקרא את הפרשה בשבת בר המצווה שלי".
הרב לאו אכן קיבל מאז אינספור הזדמנויות לדבר, לקרוא ולהופיע בציבור. את השיחה סיים כך: "אני חושב שזו הייתה המצווה הראשונה שקיימתי בתור נער שמתחייב במצוות – המצווה לוותר. ראיתי יהודי בצרה, יהודי שכל הכבוד והנחת שלו תלויים בכך, כשבית הכנסת מלא וגדוש. תזכרו: מוויתור לא מפסידים. מזל טוב".